<h1>הפרדס לרש"י ענייני נדה</h1>
<h2>דף לה:</h2>
וכל דמים לל' ושלשה ימים לזכר וששים וששה לנקיבה הם טהורים כדם הבתולים, שקעה ל' ושלשה ימים וששים וששה ימים וראתה דם אפילו כחרדל, היא יושבת ז' נקיים.
<h2>דף לז.</h2>
כך אמר מר רב יהודאי גאון זכר אדונינו לברכה על שלמה ריש גלותא, בשביל החיה שקיטע הלכה, תשב ז' לזכר כנדה, ואחר כך תשב ז' נקיים. וכן לנקיבה תשב י"ד כנדה ואחר כך תשב ז' נקיים. ואמר (רבא) [רבינו] זכר אדונינו לברכה, לא, כי אלא יולדות כנדה עד שיפסוק הדם ממנה ואחר תספור ז' נקיים. וכן אמר ריש כלה וריש מתיבתא.
<h2>דף לח:</h2>
והא דאמרינן יולדות לשבעה יולדות למקוטעין, הכין פירושו, אתתא דנהגו למילד לשבעה ירחי היא יולדת למקוטעין ולא שלמא כולי שבעה, אלא בדעיילא לירח שביעי יום או תרי או פלגו דירחא היא ילדה ולא שלמא כל ז'. מנא לן מחנה. שנאמר, ויהי ל(ה)[ת]קופת הימים. מיעוט ימים שנים. ושתי תקופות הוויין שיתא ירחי. ותרין יומין וילדה למקוטעין ולא שלמא שבעה ירחי. אבל יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין. אלא עד דמליא ט' ירחי. עד דשלמא ועיילא לה לירחא עשיראה לא ילדה, שנאמר ויתן י"י לה הריון ותלד בן. הריון בגימטריא הוו מאתן ושבעין וחד יומא, דהוו להו ט' ירחי וחד יומא. אמר שמואל אין האשה יולדת אלא או למאתים ושבעים ושנים, או למאתים ושבעים ושלשה או למאתים ושבעים וארבעה. [בראשית רבה כ' ו'] כל שהיא בהרבה או בארבה. בהמה גסה טמאה לשנים עשר חדש, הפותחת אינה פותחת מימות הלבנה, והמוספת אינה מוספת מימות החמה. [ירושלמי יבמות פ"ד ה"ב] לעולם אין האשה מתעברת משני בני אדם כאחת, פליגא על רבנן דאגדתא, דאמרי' [שמואל א' י"ז] ויצא איש הבינים ממערכת פלשתים ממאה ערלות פלשתים, שהוערו בה מאה ערלות פלשתים. אמר ר' מטיא לא קשיא עד שלא נסרח הזרע האשה מתעברת משני בני אדם כאחת, משנסרח הזרע אין האשה מתעברת משני בני אדם כאחת.
